לפעמים הדרך לבית מתחילה הרבה לפני שמניחים את האבן הראשונה.

בפרויקט הזה, באבן יהודה, הדרך הייתה ארוכה מהרגיל. לא בגלל התלבטויות עיצוביות, אלא כי המציאות ביקשה קצב אחר. השטח עוד לא היה מוכן, ואז פרצה מלחמה, והכול נעצר. חיכינו. לאט. בסבלנות. וברגע שהתאפשר, הדברים התחילו לנוע, בדיוק בזמן הנכון להם.

בתוך תקופה מאתגרת, כשהעולם בחוץ רועש וחסר ודאות, הפרויקט הזה הפך עבורי למעין אי של שקט. וזה גם מה שמאפיין את הבית עצמו. רוגע, ניקיון, קווים שקטים ומדויקים. בית שלא מנסה להתחרות במציאות, אלא להציע לה אלטרנטיבה.